בין המצב הביטחוני למאבק ביצר

בס"ד

לפני כעשר שנים (+-) הזמנו אלינו את בת דודה של אמא שלי ומשפחתה, תושבי כפר דרום (ז"ל), לבוא אלינו לשבת ביישוב שלנו. הם הגיעו אך הם אמרו לנו שהם פחדו לעשות את הדרך הזאת. הסתכלנו עליהם בעניים תמהות "אתם"?! אתם אלה שחוטפים פצמרים, יריות, הרוגים וכו' מפחדים להגיע אלינו?!

אז הם ענו לנו: "כן, את הערבים שלנו אנחנו מכירים, אנחנו כבר יודעים איפה הם עורבים לנו ואיפה הם מנסים לה]יל אותנו. אנחנו כבר יודעים את התחבולות שלהם ואת המשחקים. אבל כאן זה מקום חדש לנו. אנחנו לא יודעים היכן מסתתר מחבל או איפה צריך לנסוע יותר לאט או מהר ולכן אנחנו מפחדים למרות שאצלנו המצב הביטחוני יותר קשה".

כך גם בחיים -
סתם ככה בשגרת היום יום אנחנו יודעים איפה היצרר מתחבא לנו ומנסה להפיל אותונו ולכן שם אנחנו נזהר. אם זה באינטרנט שאנחנו נדע לא להכנס לאתרים מסוימים. אם זה ברחוב שנדע להוריד את העניים בכדי לא להתקל במראות אסורים. אם זה במכולת להרחק מהשוקולד שאנחנו כל כך אוהבים ושלא נגזול אותו ח"ו.

הבעיה מתחילה שאנו מגיעים למקום חדש -
פתאום הכל זר לנו ואנחנו לא יודעים היכן מחכה לנו היצר ואיפה הוא שם מלכודות על מנת להכשיל אותנו. ואז העסק מתחיל להיות יותר קשה כי אנחנו צריכים ללכת יותר לאט או יותר מהר בשביל לא לשים לב לדברים לא טובים. בדיוק כמו בכביש במצב ביטחוני של מלחמה שאז אנחנו לא יודעים היכן מחכה לנו במחבל אז אנחנו עושים הכל יותר בזהירות ושמים לב לדברים יותר ברצינות, כך בדיוק אנחנו צריכים לנהוג במקומות כאלה.

נכון -
גם במקומות המוכרים יש נפילות, אבל שם אנחנו יודעים יותר להזהר ושם גם יותר כואבת לנו הנפילה כך שבפעם הבאה נזהר הרבה יותר.

משל הפאזל והקשר לצדק חברתי

בס"ד

מי לא הרכיב בחייו פאזל?

בין אם פאזל פשוט בין עשרה –עשרים חלקים לבין פאזל מסובך עם 500 חלקים אם לא יותר?

מה היה קורה אילו היה חסר חלק?

הפאזל לא היה מושלם וחלק מהתמונה הייתה חסרה ולא מושלמת.

 ומה קורה שמנסים לשים חלק לא במקומו?

זה לא מתחבר.

כך זה גם החיים-

כל אדם ואדם הוא חלק מפאזל גדול, מפסיפס רחב של אנשים שקיים בעולם. לכל אדם יש תפקיד בעולם הזה שבלעדיו לא היינו יכולים.

יכול להיות שהתפקיד של אדם מסוים זה להיות בפינה, ויכול להיות שהתפקיד של אדם אחר זה להיות במרכז.

יכול להיות שהתפקיד של אחד הוא להיות עם תוכן ויכול להיות שהתפקיד של השני זה להיות שקט ומשעמם.

יכול להיות שאדם יהיה בתפקיד משמעותי יותר ויכול להיות שאדם בתפקיד משמעותי פחות.

אבל חשוב תמיד לזכור שכול אדם ואדם הוא חלק קטן ממשהו גדול ושלם.

חלק שאנחנו לא יכולים בלעדיו, ובלעדיו התמונה לא מושלמת. בלעדיו הפאזל אינו שלם ולכן כל אדם ואדם הוא חלק חיוני וחשוב בתמונה ובפאזל ואי אפשר בלעדיו.

ולכן עלינו לקבל כל אדם ואדם כמו שהוא, גם אם הוא לא נראה בעניינו וגם אם הוא שונה מאתנו, הוא חלק מהפסיפס הגדול הזה, הוא חלק שיש לו תפקיד ובלעדיו התמונה לא הייתה שלמה לחלוטין. אז נכון שהוא בפינה, אבל הוא חלק מהמסגרת. נכון שאדם יפה פחות מהשאר אבל הוא חלק מהתמונה הכוללת של כולם ובלעדיו היה לנו פשוט חור ריק.

ולכן אנו צריכים לכבד כל אדם, כי אם נזניח חלק אחד מהפאזל ולא נשים אותו במקומו, התמונה תהיה חסרה ולא מושלמת. ורק אם ניתן לו את מקומו ונתייחס אליו כמו שצריך ולא נזרוק אותו, רק אז התמונה תהיה מושלמת, וכשהתמונה תהיה מושלמת ייווצר פה פסיפס רחב צבעוני וססגוני שמי שיסתכל אליו מלמעלה יראה אחדות של כל החלקים ושל כל הגוונים.

וכשנזכה להבין את העובדה שלכל אדם ואדם יש תפקיד בעולם, גם אם הוא לא מובן לנו, בכל זאת נכבד אותו, בכל זאת לא נפקיר אותו בצד ונכבד אותו, כך ירבה הצדק בעולמנו. כי על ידי ההבנה שבכל אדם יש מעלה טובה אחת לפחות אנחנו נגביר ונעצים את הצדק. כמו שצועקו לאחרונה בכל מיני מקומות "העם דורש צדק חברתי" כי הם רוצים שוויון בין כולם. אז כשנדע שכולם שווים ושכולם חשובים, יהיה צדק בעולם.  

שנזכה בעז"ה לקבל כל אדם כמו שהוא ולהבין את מעלתו ואת תפקידו ובכך נגביר את הצדק בעולם.

עולם משחקי המחשב

בס"ד

בודדים הם האנשים שלא שיחקו בחייהם באיזה סוג של משחק מחשב. ודווקא ממשחקי המחשב הללו ניתן ללמוד שיעור גדול לחיים.

כשאנחנו משחקים במשחקי מחשב אנחנו כל הזמן מתקדמים ומגלים מקומות חדשים במשחק, ואם בטעות אנחנו נופלים אנחנו ישר קמים וממשיכים את המשחק. ואם ח"ו יש לנו יותר מידי פסילות אנחנו נאלצים להתחיל את המשחק מחדש, אך אנחנו עושים את זה בשביל לנצח בסופו של דבר.

כך זה גם בחיים-
ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים עוד דברים חדשים, עוד עולמות נסתרים (עולם התורה, עולם הטוב וכו') ואנחנו מגלים כל הזמן עוד דברים חדשים. וכמו במשחק גם בחיים יש מכשולים שצריך לעבור אותם. ואם אנחנו ח"ו נופלים אז כמו במשחק אנחנו צריכים ישר לקום ולהמשיך ולזכור תמיד שגם אם נפלנו תמיד אפשר להתחיל מחדש, כי הקב"ה נותן לנו עוד אפשרות לשוב אליו ותמיד אנחנו יכולים לשוב ("אם ישוב מדרכו, וחיה" מתוך ונתנה תוקף).

כשבמשחק, לדוגמא, מסתתר לך אויב מאחורי העץ, אז בפעם הראשונה אתה עדיין לא יודע שהוא שם ואתה מופתע מעצם קיומו אך בפעם השנייה שאתה מגיע לשם אתה כבר תדע להיזהר ממנו ולהיות מוכן לקראתו בשביל שתוכל לעבור אותו ולהמשיך הלאה.

כשבחיים אנחנו ח"ו נופלים ממשהו בפעם הראשונה אנחנו כבר נדע ממה עליינו להיזהר בפעם הבאה. אם זה שלא נחזור לאותו המקום או שאם זה בכך שנדע ממה צריך להיזהר באותו המקום. נכון שתהיה מלחמה מול היצר אבל אז אנחנו כבר יודעים את התכסיסים שלו ואת הדרכים שלו וכך יהיה לנו יותר קל לנצח אותו ולהתגבר עליו.

והכי חשוב זה-
שכמו במשחק שאנחנו לא מתייאשים ויש לנו מטרה לנצח וגם אם אנחנו נפסלים אנחנו מנסים שוב ומנסים שוב. אז שככה יהיה גם בחיים שלא נתייאש גם אם ח"ו נפלנו ותמיד נשאף להגיע כמה שיותר קדימה ולעבור כמה שיותר שלבים (בחיים, כמובן) ובסופו של דבר לנצח!!!

שנזכה בעז"ה לשנה טובה, לשנה שבא נצליח לעבור את כל המכשולים ולנצח במשחק האמתי של החיים.
 

הכל מאהבה!

בס"ד

לכל אחד מאתנו קורה לפעמים כל מיני ח"ו מחלות, ייסורים וקשיים בחיי היום יום ואז אנחנו שואלים את עצמנו למה בעצם הקב"ה מביא לנו את כל הדברים האלה? מה עשינו רע ומה הוא רוצה מאתנו?

התשובה היא שכל זה קורה בגלל ש- ה' אוהב אותנו.

בתהלים ל"ד כתוב "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה, ומתורתך תלמדֶנו (ז"א שמהתורה לומדים את זה). ובמשלי (פרק ג') כתוב "כי את אשר יאהב ה', יוכיח"

הקב"ה רוצה בטובתנו ולכן הוא נותן לנו כל בעולם הזה את מה שנקרא "ייסורים של אהבה".

הרי כל אדם מעדיף שיהיה לו ח"ו ניתוח שאונם יגרום לו לכאבים לתקופה מסוימת מאשר שזה  ח"ו יתנקם לו בשמיים. או שכל אחד מעדיף שיהיה לו ח"ו בושה של כמה שנים בעולם הזה מאשר ח"ו בושה בשמיים שמשם לא ניתן לברוח לעולם. ולכן הקב"ה לאדם לסבול בעולם הזה בשביל שיהיה נקי וקרוב אליו בעולם הבא.

את זה ניתן ללמוד גם מהתורה מפרשת עבד נוכרי. שם אם אדונו של העבד הנוכרי פגע בעינו או בשיניו, העבד יוצא לחופשי. כך קל וחומר שמלך מלכי המלכים פוגע בגוף האדם אז הוא מוציא אותו לחופשי.

את זה ניתן לראות גם במקום נוסף בתורה:

בספר ויקרא (פרק ב' פסוק יג') כתוב "ולא תשבית מלח ברית" ואילו בדברים (פרק כט' פסוק סט') ששם מדברים על כל הייסורים של האדם כתוב "אלא דברי הברית". אז כמו שברית נאמרה במלח שמלח תפקידו זה לתת טעם לבשר כך גם הברית שנאמרה בייסורים באה ללמד אותנו שהאיסורים מוציאים את העוונות מהאדם.

שנזכה לחיי העולם הבא ללא ייסורים וגם אם ח"ו יש ייסורים, שנדע שהכל זה מאהבה.

*מבוסס על הגמרא במסכת ברכות דף ה' עמוד א' 

משמעות החיים

בס"ד

נפתח בסיפור - 
השבוע הייתי בטיול שנתי של כל הישיבה ביחד, במהלך ההליכה באחד המסלולים ברמת הגולן עברנו על יד 2 גדרות שנראה כאילו היה להם 2 גדרות מיותרות שחיפשו מה לעשות איתם אז פשוט תקעו אותם שם. חבר שלי שהלך איתי שם לב לזה גם ושאל אותי את אותה השאלה ולא ידעתי מה להשיב לו ולארוך כל שאר המסלול חיפשתי לזה תשובה.
בסוף המסלול פגשתי חבר ממחזור אחר שגם סיים את אותו המסלול והוא סיפר לי אל כך שהוא וחבר שלו שיחקו תוך כדי המסלול. תוך כדי משחק אותו חבר של חבר שלי דחף אותו בצחוק ומי זה התיק שלו עף ו-2 גדרות שהיו במקום מנעו מהתיק לעוף למאחורי הסלע שם היה איזה בור פעור שלא שמו לב אליו והגדר חסמה את זה . ישר בררתי את הנושא ובאמת היה מדובר באותם 2 גדרות שכל הטיול חיפשתי את משמעותם.

את האמת-
הסיפור הזה לא אמיתי, אבל הוא מציאותי והאו מתרחש מידי יום ביומו בכל מיני אפונים שונים.

לכל דבר בעולם יש משמעות החל מהדבר הקטן ביותר לדבר הכי גדול\ לפעמים המשמעות של הדבר גלויה, הרי זה ברורו שהגדר בשביל הצר היא למנוע את הנפילה לצוק שיש מתחת. אבל לפעמים אנחנו צריכים להתאמץ בשביל להבין מה היא המשמעות ולפעמים אנחנו לא ממש מבינים אבל אנחנו צריכים להאמין שיש לזה משמעות כי לשם כך הוא נברא.

משמעות יש בכל דבר.
גם בי וגם בך ובכל אחד ואחד ובכל חפץ וחפץ. זה לא נבראנו סתם, נבראנו כי יש לנו תפקיד בעולם הזה שאותו אנחנו צריכים לגלות אותו ולממש אותו.

שנזכה בעז"ה למצוא את המשמעות שבשבילה נבראנו ושנזכה ממש אותה ואת שליחותינו.

משהו הולך תמיד איתי

בס"ד

מסופר על אדם שחלם לילה אחד חלום. ובחלום הוא רואה את עצמו מהלך על שפת הים וברקיע חולפים תמונות ממהלך חייו. מביט האדם על החול ורואה 2 זוגות עקבות מהלכות על החול. מביט האדם לאחור ורואה שישנם מקומות שבהם ישנם רק זוג עקבות אחד, מביט האדם לרקיע והוא רואה שבכל פעם שיש רק זוג עקבות אחד זה מתי שהיה לו קשה.

פונה האדם לבורא עולם ושואל אותו "הבטחת לי שאם אלך בדרכך אתה תעזור לי ותלווה אותי בכל דרכיי. אז למה דווקא בעיתים שהכי קשה לי יש רק זוג עקבות אחד?"

עונה לו הקב"ה: "בני אתה, ואוהב אני אותך. ובכל פעם שהנך רואה רק זוג אחד של עקבות בחול, לא שלך הן אלא שלי, מתי שנשאתי אותך אותך על כפיי".

---

הקב"ה מלווה אותנו תמיד - גם בעתים הכי קשים ובמצבים הכי רעים - הקב"ה הולך תמיד איתנו ועוזר לנו לעבור את הקושי ואת המשכשולים שעומדים בדרכנו גם אם אנחנו לא שמים לב לכך.

הקב"ה הוא אבא שלנו, ושקשה לנו הוא נושא אותנו על כתפיו ומעביר אותנו את הקושי הזה מותך אהבה כלפינו כי אנו בניו.

רק חשוב לזכור תמיד - שמשהו תמיד הולך איתנו ומלווה אותנו בכל צעד ושאל שאנחנו עושים.

הוא באמת אוהב אותי?!?!?!

בס"ד

הרבה פעמים ניתן לשמוע מהרבה אנשים: "הקב"ה לא אוהב אותי" "למה הגעתי לעולם הזה" וכל מיני דברים בסגנון הזה.אז נכון. הקב"ה מקשה עלינו בשביל לראות האם אנחנו באמת מתאמצים ללכת בדרכיו ואם אנחנו באמת מאמינים בו.

נקח את המשל הבא:

לפעמים אבא שלך מטיל עלייך משימות שהוא יודע שיהיה לך קשה לעמוד בהם והוא נותן לך אתגר לבדוק אם את/ה באמת מסוגל/ת. ואם הוא היה יודע מראש שאת/ה לא מסוגל/ת הוא לא היה נותן לך אותו. ואם את/ה עומד/ת במשימה בד"כ אבא שלך יצ'פר אותך, יתן לך משהו טוב על כך שעמדת בזה.

כך גם הקב"ה -

הוא אבא שלך והוא מנסה אותך כי הוא יודע שאת יכולה לעמוד בזה!!! ובסופו של דבר הוא יביא לך מי זה טוב הוא יצ'פר אותך על זה שעמדת בניסוי שלו.

וכן, זה ממש לא באוויר. במהלך חיי הקצרים הקב"ה ניסה אותי בהרבה דברים, ואני מושה שזה היה קשה, לפעמים זה היה מאוד קשה. אבל לאט לאט ככל שהדברים מתגלגלים אתה פתאום מגלה שלטובתך הקב"ה עושה את כל הקושי הזה.

אז נכון -

הקב"ה יכל להביא לנו את הטובה גם בלי המאמץ. אבל זה לא הדרך שלו. הדרך שלו היא שתראה לו שמגיע לך את הפרס הזה. אתה צריך להראות לו שזה באמת מגיע לך.

קחו לדוגמה אצן -

כל פעם הוא מתאמץ ועוד מתאמץ עד שהוא מגיע ליום המרתון. ביום הזה הוא נותן את כולו למרות הקושי הכרוך בדבר. יש לו מטרה - לעשות את המקסימום שלו.

כך גם אנחנו -אנחנו צריכים לעשות את המקסימום גם אם זה קשה. וזה קשה! אבל אנחנו צריכים לעשות את זה למרות הקושי הכרוך בדבר! ואז כמו אותו האצן אנחנו גם נעשה את התפקיד שהקב"ה הטי אלינו ובסופו של דבר אנחנו נקבל על זה את הפרס ואת הצ'ופר המגיע לנו. ותאמינו לי - זה שווה את המאמץ!

תזכרו תמיד: שגם אם לא הכל טוב, הכל לטובה!!!!